מאת: העיתונאית היצירתית והקצת-שובבה של מגזין הגלאם שאתן אוהבות. גילוי נאות: הפוסט הזה מיועד לקוראות וקוראים מעל גיל 18 בלבד, ומדבר על מיניות בהסכמה, כבוד ואהבה עצמית.
תנו לי רגע להסיר את המייק-אפ המטפורי ולדבר אמת: יש נושאים שאנחנו נוטות לשמור לקבוצות הווטסאפ הפרטיות שלנו, לדרינק של שישי או לנסיעה הלילית עם החברות הכי טובות—אבל הם לגמרי ראויים לכותרת ראשית. כן, אני מדברת על מין אנאלי. למה? כי בשנים האחרונות הוא התחיל לקבל יותר מקום בשיח, יחד עם המון סקרנות, מיתוסים, ו—תתפלאו—הרבה נשים צעירות שמדווחות על הנאה עמוקה, אינטימיות מוגברת, ומגע שמרגיש אחר. ואני כאן, בתור מי שחיה ונושמת תרבות, אופנה ומיניות בריאה, כדי לשים את זה על השולחן בצורה הכי מדויקת, חמה, ומבוססת.
היום אני פותחת לכן חלון לשיחת נשים בועטת ומוארת עם שתי צעירות מהממות—כולן בוגרות מעל גיל 21—שמסכימות לחלוק את הפרספקטיבה שלהן, בלי להיכנס לגרפיות ובלי דרמה, אבל עם צחוק, חוכמה, וכמה טיפים שיעשו לכן חשק לתקשר טוב יותר עם הגוף שלכן (או לבחור שלא—גם זה מעולה!). וכמובן, נדבר גם על איך עושים את זה בריא, בטוח, וכיפי, איפה נכנסת חנות סקס לסיפור, ואילו צעצועי מין באמת יכולים להפוך סקרנות לחוויה נוחה ומכבדת. כי אנרגיה טובה? זה ה-אקססורי הכי סקסי.
נועה היא מסוג הבחורות שתמיד יספרו לכן על מסכת הפנים הכי ויראלית בטיקטוק אבל גם ישאלו שאלה חדה באמצע: "אבל למה אף אחת לא מדברת על ההנאה מא־נאלי?" ליאור, מצד שני, מביאה את האנרגיה של סטייליסטית-חברה—שנונה, חכמה, עם אלף עגילים באוזן וארון נעליים שמקנא בו כל מגזין אופנה. שתיהן התחילו את המסע שלהן לכיוון השיח הזה מתוך סקרנות, מתוך בחירה מודעת, ומתוך זוגיות (או סולו!) שמבינה שתקשורת זה ה-כול.
קודם כול—אין תחרות. אין דרך אחת נכונה ליהנות. מיניות היא תפריט, לא חובה. אבל אם נפתח רגע את התפריט, מין אנאלי מביא איתו כמה יתרונות שחוזרים שוב ושוב כשאני מראיינת נשים צעירות: קצב אחר שמכריח לדבר, שימוש מודגש בלובריקציה, תחושת שליטה שמעצימה, ומרחב ששם את הנוחות וההסכמה בחזית. זה אומר הרבה יותר "איך את מרגישה?" ופחות "יאללה, קופצים למים".
לעומת יחסי מין וגינאליים שבהם לפעמים אנחנו נשאבות לאוטומט, כאן כמעט כל שלב דורש עצירה, שיחה, הסכמה, והכנה—וזה, הפתעה: עושה פלאים לאינטימיות. נשים רבות מספרות לי שה"סלאו-מוושן" של החוויה מאפשר ליהנות מגוף שלם: נשימה, רצפת אגן, גב, מרחב רגשי. זה קצת כמו יוגה למיניות—פחות זינוק, יותר מודעות.
ועוד משהו: לא לכל אחת זה מתאים, וגם זאת מתנה. הידיעה שמותר לנו לא לרצות או לשנות דעה באמצע תמיד מפנה מקום לחופש אמיתי. מי שכן מוצאת את עצמה נהנית מזה—לעיתים מדווחת על תחושת עומק שונה, ריכוז גבוה בתחושות, ותזכורת יומיומית שכשהקצב הוא שלך, הסיפור שלך נכתב הרבה יותר יפה.
בואו נעשה סדר קטן, כי קל ללכת לאיבוד בשמועות:
אתן ביקשתן פרקטיקה? הבאתי לכן את הגלאם-ליסט שלי: ריאלית, ידידותית, ומבוססת על עקרונות של נוחות, היגיינה, והקשבה. בלי גרפיות, עם המון לב.
זכרי: אין "ציון" על קצב. היופי הוא בלהקשיב לעצמך וליהנות ממסע, לא מיעד. ואם את אומרת "זה לא בשבילי"—את מהממת בדיוק אותו דבר.
אם אתן כמוני—שופינג הוא שפה. אז כשזה מגיע לביקור בחנות סקס, אנחנו הולכות על חוויה של בוטיק: שאלות חכמות, צוות שמבין עניין, וחיוך. הנה הסט-גייד שלי כדי שהסלפי מהמראה ייצא עם ניצוץ בעיניים:
כן, אפשר גם אונליין. אבל יש משהו מיוחד במפגש פנים אל פנים, בלגעת במרקמים (על היד, כמובן), לשאול שאלות, ולהרגיש שאתן בידיים טובות. חנות סקס טובה תרגיש כמו בוטיק פריזאי: נעימה, מקצועית, ומחבקת.
לפעמים, כדי להבין נושא—צריך פשוט לשמוע סיפור. אז הנה אחד קטן שלי, על שני רגעים שנצרבו לי בלב, ועל מה קורה כשנשים נותנות לעצמן רשות להיות החוקרות של עצמן.
זה היה בשישי צהריים בשכונת פלורנטין. ישבתי עם נועה וליאור בבית קפה קטן עם כיסאות מתכת וקירות מלאי ציורי קו. הזמנו שלושה לאטה (כן, אחד לסטוריז), וחיוך גדול התפשט כשדיברנו על השבוע. "אני חושבת שאני מוכנה," אמרה ליאור פתאום, מסתכלת עליי ואז על נועה. "מוכנה לנסות… אבל בדרך שלנו."
"של מי אם לא שלנו?" נועה חייכה, מניחה את הטלפון על השולחן כדי שלא יפריע. "אני זוכרת את הפעם הראשונה שלי—לא היה קוסמי, אבל הייתה עדינות. והעדינות הזאת… היא מה שנשאר לי עד היום. אני רוצה שתהיי עדינה עם עצמך."
אחרי הקפה, הלכנו יחד לחנות סקס קטנה בסמטה. לא מהשמות הצעקניים—כמו בוטיק עם נברשת, תאורה רכה, ומוזיקה של דיסקו עדין. המוכרת, עם שרשרת פנינים וחיוך שקט, שאלה בלי לשפוט: "למה אתן מחפשות?" ליאור אמרה "משהו קטן, נינוח, שמרגיש בטוח. ואולי ויברטור שילווה את הרגעים שלי לבד." המוכרת שלפה סט פלאגים מדורג מסיליקון רפואי, הסבירה על בסיס רחב, על ניקוי, ועל לובריקציה. היא הוסיפה ויברטור קטן בצורת שפתון—כזה שאפשר לזרוק בתיק קוסמטיקה בלי שאף אחד יידע. "הדבר היפה הוא שאתן קובעות את הקצב," היא אמרה. "ותמיד אפשר לעצור. תמיד."
יצאנו משם עם שקית ורודה ומדבקה קטנה שעליה כתוב "בוחרת בעצמך". צחקנו, צילמנו תמונה של הידיים שלנו אוחזות בשקית, ושלחנו לעצמנו. בערב, קיבלתי מליאור הודעה קולית: "נשימות. מוזיקה. בלי לחץ. זה הרגיש כמו דיאלוג עם הגוף שלי. לא כמו 'צריך', אלא כמו 'אפשר'." קיבלתי גם מגיף של חתלתול מנופף לשלום, כי ברור.
שבוע אחר כך נפגשנו שוב. הפעם ליאור סיפרה על איך השיחה פתחה לה מרחב עם בן הזוג שלה. "זה לא היה על 'לעשות', זה היה על לדבר. וזה… הפך את הכול לרכות אחת גדולה. אפילו אם לא תמיד ממשיכים עד הסוף—התחושה של השליטה, של ההקשבה—זה מה שממכר." נועה הנהנה, מגלגלת את השרשרת שלה בין האצבעות. "בדיוק. זה לא על תוצאה. זה על כבוד."
כשחזרתי הביתה, פתחתי את המחברת שלי וכתבתי: "אנחנו לא רק לובשות טרנדים—אנחנו יוצרות אותם. וזה הטרנד הכי יפה: לבחור בקצב שלך, בשפה שלך, בגוף שלך." ובאיזה לילה, אחרי מקלחת חמימה, הנחתי גם אני את הוויברטור שלי על השידה, לצד הבושם והשרשרת האהובה. לא כדי "להוכיח" משהו—כדי להזכיר לעצמי שכל רגע אינטימי הוא קודם כול מתנה שאני נותנת לעצמי.
לא כולן יסכימו, וזה בסדר, אבל נשים רבות מתארות איכות חוויה שמגיעה מהעובדה שזה תהליך. כשעושים משהו בתהליך, הערוצים הרגשיים נפתחים: ממש כמו מסיכת לילה טובה—העיקר זה הטקס. הטקס של לשאול, לנשום, לכוון כריות, לוודא שהלובריקציה בהישג יד, שהמוזיקה נכונה—וכמו בכל טקס, יש שלווה. ההשוואה ל"רגיל" היא פחות תחרות ויותר השוואה של דינמיקות: בהרבה מקרים, דווקא האנאלי מאלץ אותנו לשים את הצרכים שלנו באמצע, וזה שדרוג לזוגיות כולה. זה מצחיק לומר, אבל המון נשים אומרות לי שאחרי שניסו—גם המגע הווגינאלי שלהן הפך מודע יותר, מדויק יותר, נעים יותר. כשאת לומדת לשוחח עם הגוף שלך, את לומדת, בעצם, לשוחח עם כל כולך.
עוד יתרון משעשע: כי זה לא ה"ברירת המחדל", הרבה פעמים יש שם יותר "ניצוץ", תחושת משחקיות, קלילות. וכשנשים צעירות מעל 21 מדווחות על הנאה, הן כמעט תמיד מזכירות את זה: את הקלילות. זה לא פרויקט—זה משחק שאפשר להפסיק בכל רגע. וכשאין חובה—מופיעה תשוקה.
יש כל כך הרבה על המדף, שזה יכול לבלבל. אז בואו נעשה סדר מהיר:
זכרי: צעצועי מין הם לא פיצ'ר חובה, אלא אפשרות. אם הם מדברים אלייך—אחלה. אם לא—גם סבבה. רק תשתדלי לבחור איכות כשהם כן בסיפור.
זה מתאים גם אם אני חוששת? ברור שמותר לחשוש. אפשר להתחיל מהכנה, מנשימה, מהקשבה, ומללמוד—ולא חייבים להגיע לשום יעד. אם החשש לא מתפוגג—לא חייבים לנסות בכלל.
מה עושים עם מיתוסים חברתיים? בוחרות בקולות שמקדמים אותנו, לא שמקטינים. חברה טובה, פרטנר/ית קשובים, ותוכן שמכבד אתכן—אלה בעלי ברית. היתר? אפשר לעשות לו "מיוט".
זה הורס לי משהו? שימוש עדין, בטוח, ובהקשבה—תומך בבריאות. אם משהו מרגיש לא תקין—פונים לאיש/אשת מקצוע רפואי/ת. הגוף הוא המורה הכי טוב שלנו.
עם מי לדבר אם אני לא בטוחה? חברה טובה, פרטנר/ית קשובים, ולעיתים גם סקסולוגית/מטפלת מינית. שיחה טובה היא תמיד נקודת פתיחה מוצלחת.
בסוף, אנחנו מדברות על בחירה. לא על חובה ולא על "צ'קליסט". הבחירה הזו—להקשיב לעצמך—מרימה את הביטחון לגבהים. לא משנה מה תבחרי: להישאר עם מה שנעים לך כרגע, או לצאת להרפתקה עדינה—שימי את עצמך במרכז. וכמו ששפתון טוב עושה לנו "קליק" מול המראה—כך גם שיחה טובה עם עצמך. דברי לעצמך יפה, זה עושה פלאים למיניות.
זה אולי נשמע שטחי, אבל לאסתטיקה יש כוח רגשי. נרות קטנים, מגבת רכה, מוזיקה שאת אוהבת—אלה אביזרים קטנים שמכינים את המיינדסט. תחשבי על זה כמו על מסגרת לתמונה. כשהמסגרת יפה—התמונה נוצצת. בחוויות אינטימיות, מסגרות קטנות הופכות הבדל גדול.
אם הגעת עד כאן, כנראה שהנושא מסקרן אותך—ואולי אפילו מרגש. אני כאן להזכיר: את הכותבת, הבמאית והכוכבת של הסיפור שלך. אם מין אנאלי הוא פרק שמתאים לך עכשיו—כתבי אותו בעט ורודה, עם לב גדול, ועם כלים בטוחים. אם לא—השאירי את הדף ריק בינתיים. גם ריק הוא בחירה פואטית.
ואם מתחשק לך להתפנק, לעשות "חקר בית" או פשוט להרגיש מצוידת—טיול קטן אל חנות סקס תל אביב יכולה להרגיש כמו מסע שופינג לעור הנשמה. שם תמצאי צעצועי מין שמתאימים לך, ויברטור שיחייך אלייך מהמדף, וצוות שיגיד לך את המילים הכי חשובות: "ברכות על הבחירה בעצמך."
המידע כאן הוא חינוכי ואיננו תחליף לייעוץ רפואי. אם יש כאב, דימום או אי נוחות מתמשכת—פנו לרופאה/רופא. אם יש לכן היסטוריה רפואית ייחודית—תאמו התייעצות לפני שימוש בצעצועי מין. תמיד זכרו: הגוף שלכן קודם לכול.
מיה גולד מתגוררת בתל אביב וכותבת בענייני זוגיות ויחסים. שמחה לענות לכל שאלה גם כשאין לה תשובה.
האתר יחזור לפעילות במוצאי השבת.
אל תציג יותר