היי, אני כאן כדי לדבר על משהו שכולנו רואות, מעטות מודות, והרבה מתעניינות

קוראים לי מיקה, אני כתבת יצירתית שמסתובבת בין טרנדים, ליפ-גלוסים וסיפורי לב—וממש לא מפחדת לשאול את השאלה שאחרים רק מרפרשים עליה בטוויטר. לאחרונה, יותר ויותר נשים צעירות (כן, בגירות, חשוב!) מדברות איתי על הרגע הזה שבו הן מרגישות סופר-סקסיות כשהן מדגישות את הצד האחורי שלהן בזמן שהפרטנר צופה. לא, זה לא רק "פוזה". זו תנועה של כוח, אומץ, פאן, ומין "יאללה-בואו-נפסיק-להתבייש-במה-שגורם-לנו-להרגיש-טובות".

זה לא סוד שיש כאן משהו גדול יותר מגיאומטריית הגוף. יש כאן פרפור של תשוקה, חופש, שליטה במבט, משחקיות, לפעמים קצת אקסהיביציוניזם (חמוד כזה), ולרוב — המון תקשורת וברק בעיניים. אז אספתי מעגל של שש נשים יפיפיות ונבונות (כל אחת עם עולם משלה) לשיחת נשים פתוחה. התוצאה? שילוב מושלם בין לימונדה, ליפ-גלוס ורעיונות על אינטימיות מודעת. קבלו את הדיון הכי אמיץ שייכנס לכן לכרטיסיות הדפדפן השבוע.

מעגל של 6 נשים – שיחת נשים

ערב חמישי, סלון תל-אביבי, נרות וניחוח וניל. שמתי פלייליסט לא מתחכם מדי ופרשתי שמיכה ענקית על הרצפה. במרכז: מגש פירות, שתי חוברות וינטג' זוהרות, וכוסות שמפניה שזורקות בועות. מבחוץ זה נראה כמו ערב בנות רגיל, אבל בפנים—יש סקרנות שמחשמלת את האוויר. חשוב: כולן בגירות, כולן באו מרצון, והגבולות—בהירים וסגורים. הכרות קצרה:

• נועה, 25, סטודנטית לאדריכלות. מאוהבת באסתטיקה, תלויה על קירות מוזיאונים ודוגלת בקלילות עם רצינות.
• שיר, 28, מפתחת פרונט אנד. אומרת ש"הצד האחורי הוא הצד האמיץ" וצוחקת על אילתור כללי CSS גם בחיים.
• יולי, 24, רקדנית. עושה פלאים עם יציבה, נשימה, וגובה עקבים חד.
• איה, 30, יועצת זוגיות. אוהבת לדבר על המבט, על אמון, ועל התרחבות של ביטחון עצמי.
• דנה, 26, מרצה צעירה ותולעת ספרים. יש לה נטייה להפוך חוויה לרעיון פילוסופי.
• ליר, 27, צלמת. "האור על הגוף מספר סיפור," היא אומרת ומכוונת דמיון של כולנו לסטודיו מושלם.

התחלנו בעדינות. שאלתי: "אז למה בכלל זה קורה? למה הרצון הזה להדגיש את הצד האחורי ברגע אינטימי כשהפרטנר צופה?" הן לא התבלבלו. נועה אמרה: "זה מרגיש כמו להגיד לעצמי—אני עיצוב, אני קו, אני תנועה. אני שולטת בסצנה." שיר הוסיפה: "זה ערוץ תקשורת. זו דרך לשחק עם המבט שלו, אבל בתנאים שלי." יולי דיברה על גוף בתנועה: "כשהאגן פתוח, הנשימה פתוחה. יש חופש. יש נשיות שמגיעה עד קצות האצבעות."

איה קלטה את החוט הפסיכולוגי: "אנחנו בודקות ביטחון כשהפרטנר צופה, אבל זה לא 'להציג' אותו. זה להציג אותנו לעצמנו, דרך זוג עיניים שאוהבות. זה עשוי להיות פגיע, אבל הפגיעות עצמה הופכת לעוצמה." דנה הניחה משקפיים פילוסופיים: "במובן מסוים, זה להתמקם במרכז הבמה של חיינו וללחוש: אני השחקנית הראשית." וליר? היא רקלקה שפתון והוסיפה: "האור נופל מלמטה, והגוף בוחר סיפור. אתם לא תאמינו מה צילום נכון יכול לעשות לביטחון."

לא רק תנועה: הפסיכולוגיה של להיות נראית

עם כל הכבוד לאסתטיקה, יש כאן נפש שרוצה להרגיש נחשקת, חזקה, שייכת—בלי להתנצל. כשאישה צעירה בגירה בוחרת להדגיש את הצד האחורי שלה בפני פרטנר, זה לעיתים משחק חמוד עם המבט: היא מזמינה תשומת לב, אבל מתכננת את הקצב. זה הסוויץ' בין "מצולמת" ל"במאית".

ההסכמה כאן היא הכל. היא יודעת שמסתכלים עליה—כי היא בחרה שזה יהיה כך. זה לא קרה לה, זה קרה בזכותה. בתחום הדק והרגיש של אינטימיות, ההבדל הזה הופך חוויה לרקדנית חופשיה במקום לצופה פסיבית. ובתוך זה, הבדיחה הקטנה, הזווית הנכונה,

בואי נשבור את הקרח: למה בכלל לדבר על זה?

היי, אני הכתבת שלך לענייני תענוגות, טרנדים ומיתוסים — זו שחופרת על מה שכולן לוחשות. אם פעם משחק אנאלי היה נחשב טאבו בטאבו, היום נשים צעירות מסמנות וי על עוד מחסום שנשבר. לא כי “צריך”, לא כי “טרנד”, אלא כי זה עוד שער קטן לעונג, לסקרנות ולחיבור לגוף. והאמת? כשמורידים את המבוכה, נשארת בעיקר סקרנות משחקית ואהבה עצמית.

יש קסם במרחב הזה: הוא דורש תקשורת, אמון, נשימה, קצב — וכל אלה במקרה גם מתכון מושלם לסקס טוב יותר בכל מימד. אז טיפסנו על עקבים, הדלקנו נר ונפגשנו לסשן “מעגל נשים” — שיחה אמיתית, חכמה ושובבה עם שש נשים בוגרות שאוהבות לדעת, לבדוק ולגלות מה עושה להן נעים.

המעגל: שש נשים, שש זוויות — והרבה חיוכים

פגשתי את נועה, מיה, דנה, תמר, יעל ושירה — כולן מעל גיל 21, שונות לחלוטין זו מזו, עם סיפורים וטעמים משל עצמן. מזל: לא באנו כדי לשכנע אף אחת “לנסות”. באנו כדי לדבר על בחירה, עונג ואיך להפוך חוויה מרתיעה עבור חלק — למסקרנת, רגועה ובטוחה עבור מי שרוצה.

אלה כמה פנינים מהשיחה שלנו (עם אישורן, כמובן):

• נועה: “גיליתי שזה משחק של שליטה ושחרור. זה איטי, מדויק, וגורם לי להקשיב לעצמי. זה כמעט מדיטטיבי.”
• מיה: “אני אוהבת את האיסורים הישנים שמתקלפים. לא כל מה שאמרו לנו ‘לא’ בילדות באמת שייך לנו כבוגרות. זה הגוף שלי והבחירות שלי.”
• דנה: “כשהבן/בת הזוג מכבדים כל סימן קטן, זה מייצר אינטימיות אחרת. להרגיש שנשמרים בשבילך — זה סופר סקסי.”
• תמר: “עבורי זה דווקא משחק סולו. צעצוע קטן, מוזיקה רגועה, הרבה סבלנות. אני שולטת בקצב, וזה הדבר.”
• יעל: “התחלתי מסקרנות. נשבעתי שלא אעשה צעד בלי ללמוד על היגיינה, חומרי סיכה וטוי בטוח. כשהרגשתי מוכנה — זה היה נעים ומפתיע.”
• שירה: “זה הקסם של ‘פחות זה יותר’. נגיעות קטנות, נשימות, חום. לא צריך ‘הכול’ כדי ליהנות.”

כל אחת מהן הדגישה: אין כאן מרוץ לשום מקום. משחק אנאלי יכול להיות מגע חיצוני בלבד, יכול להיות צעצוע קטן עם בסיס רחב, או סקרנות שמסתכמת בקריאה — גם זה לגמרי בסדר. עונג זה לא חובה. זו הזמנה.

המדע הקטן והנפש הגדולה: למה זה יכול להיות נעים?

אנטומיה בלי חפירות מיותרות: באזור פי הטבעת יש רגישות עצבית רבה ומערכת שרירים עדינה. כשהכול נעשה בעדינות, עם חומר סיכה מתאים, סבלנות ונשימה, המוח מקבל אותות של עונג ושליטה. זה לא דומה לשום דבר אחר — אולי בגלל המתח שבין “שומרי הסף” לווייב של “שחררי, הכול בסדר”.

פסיכולוגית, זה מרחב שמזמין אמון. צריך לעצור, לתקשר, לכבד גבולות. צריך להגיד “רגע”, לפעמים “לא היום”, ולפעמים “עוד קצת בסבלנות”. וזה יפה: כשהגוף והלב מסכימים על קצב, החוויה נעימה פי אלף. נוסף על כך, שבירת טאבו — כשעושים אותה בבטחה ובמודעות — יכולה לחזק תחושת חופש, בעלות על הגוף, והיכרות עצמית.

טיפים מעשיים לשגרה: ידידותיים, צעירים ומצחיקים — אבל רציניים בבטיחות

לפני שנצלול לסיפור הקצר, הנה ארגז כלים ידידותי. שמרי, שיתפי, או פשוט קראי ותני לזמן לעשות את שלו.

• לכי לאיטיות מבורכת: קחי את הזמן. התחילי מסקרנות ומגע חיצוני בלבד. אם משהו לא מרגיש נכון — עוצרים. אין “להתגבר”.
• חומר סיכה הוא המלכה: לא חוסכים. לרוב מים או סיליקון, בהתאם לצעצוע ולחומר שלו. אם משתמשים בקונדום, הימנעי משמן רגיל שעלול לפגוע

תקשיבו, כשפתחתי את הסקר שלי באינסטה עם השאלה המייבשת-אבל-נוטפת-סקרנות: "איך מין אנאלי מרגיש?", חשבתי שאקבל שלושה אימוג’ים של עיניים, שני לבבות שחורים, ודי. במקום זה התפוצצו לי ה-DMs: סיפורים, דימויים, טיפים, וגם לא מעט "תקשיבי, זה תלוי...". אז לקחתי מחברת ורודה, עט עם פונפון, ויצאתי למשימה העיתונאית הכי גלאמי-כנה שקיימת: לדבר עם נשים (כולן בוגרות 21+), בקול רם, קליל ומכבד, על תחושות—בלי דרמה ובלי פרקים גרפיים. כי היי, כולנו באותה סירה של סקרנות, והים גדול.

פתיח: תנו לי חמש דקות (וטעינה מלאה)

אם הייתן אומרות לי לפני שנתיים שאכתוב מדריך נוצץ על עשרת צעצועי המין המומלצים ביותר לנשים, כנראה הייתי צוחקת ומבקשת עוד אספרסו. היום? אני עושה לזה הפקת שער. למה? כי עולם האביזרים עבר מהפך טוטאלי: יותר עיצוב, יותר טכנולוגיה, יותר דיסקרטי, יותר בטוח — ופחות רעש מהבלנדר של השכנים. אם פעם "ויברטור" היה מילה שאומרים בהסתר ליד שוקולד מריר 70%, היום זה כמעט כמו להגיד "מסכת לחות לשיער": מוצר טיפוח אישי, עם אריזה מדויקת, צבעים פסטליים, ולפעמים אפילו אפליקציה.

אם הייתן אומרות לי לפני כמה שנים שאני, כתבת צעירה עם תיק בד וגלוס בתיק, אמצא את עצמי כותבת בהתלהבות על סקס אנאלי — הייתי מרימה גבה, מצחקקת ושואלת: “מי, אני?”. אבל הנה אני כאן, מתרגשת כמו לפני דייט טוב, ומרימה לכן מסך על אחת התופעות הכי מסקרנות בעיר: חנויות סקס חדשניות שמשנות את כללי המשחק. כן, אלה עם התאורה הוורודה-פסטלית, הווייב הנעים, המדפים המעוצבים כמו בוטיק לבשמים, והכי חשוב — צוות שעושה לך חשק לשאול הכל בלי להרגיש חוסר נוחות.